top of page

חשכה נראית | 2023-2024

.סדרת ציורים המוצגת במוזיאון ת"א לאמנות בתערוכה 'אחוז בכל היקר', אוצרת: ענת דנון סיון

״חשכה נראית״ היא סדרת ציורי דיו על נייר בגודל A5 , שתחילתה באוקטובר 2023 והיא ממשיכה אל 2024.

עם תחילת המלחמה מצאתי עצמי במסע בריחה מטלטל. זרקתי בגדים לטרולי קטן ויצאתי אל הלא נודע, מה שהתחיל כפינוי זמני הפך לחודשים ואין מועד שיבה הביתה. ו.סטיירון מדבר על זה ש ״התחושה החריפה של אובדן קשורה להבנה שהחיים הולכים ואוזלים במהירות מואצת. אדם מפתח כל מיני היקשרויות בעלות עוצמה לדברים מגוחכים, משקפי הקריאה ממחטה איזה כלי כתיבה...״ (עמ 73), המעבר החד לדירת מסתור, החיים על מזוודה וקופסאות, גורמים לי כל הזמן לאבד ולחפש. תחושת הקץ, הפכה למסכת עצבנית רוויית מתח ואיבוד שליטה. כל מה שלא היה במקום או לא נמצא, היה ״תזכורת לעולם שהינה הינה יחרב״.

 

אחרי שבועיים הבנתי אינטואיטיבית שבלי ציור אני נמסה, קניתי בלוק קטן מכחול וסט זעיר של צבעי מים, הדיו התווסף בהמשך. ציור מקפיא רגעים נטולי מילים, אפשר להביט בו גם אחרי זמן ולעורר את הרגש שיצר את צירוף הדימוי והצבע על הנייר. הציורים הזעירים ב"חשכה נראית" הם יומני עורף, תרתי משמע. אני מציירת בלילות כמו תחת אמוק. הפורמט הקטן ממרכז ומפקס אותי. שנים אני מציירת גולגולות, המוות הוא חבר קרוב, הייתי ילדה שהתייתמה בקיבוץ של פעם, שבו אין מקום לפינוק, נראה שכפי שו.סטיירון כתב, נוצר מצב של ״התאבלות בלתי שלמה מצב שבו האדם לא יכול היה להגיע לקתרזיס של העצבות״(עמ 98). אלה הם גורמים ״לעצב אצור זעם ואשמה״ (עמ 99)

 

,המלחמה הציפה את קודמותיה , אלה שעברתי בילדות אל ההתבגרות ועד היותי אימא לילדים, בקיבוץ דפנה שבצפון עמק החולה, הגובל בלבנון וסוריה. פחד כאוטי, טוטאלי, היסטרי. ככל שזוועות השחיטה בדרום התבררו הטראומה התעצמה. נעלתי דלתות וסגרתי תריסים בדירה שאליה נמלטנו מהצפון, צללתי למעיין אמבטיית דיו שחורה. לפעמים זה הרגיש כמו איבוד טעם בכל...העולם נחרב ואין למה ועם מה להמשיך. הביטוי ״סערת מוח ״ שויליאם סטיירון מציע לדיכאון, במקום המילה ״דיפרסיה״, הוא מדויק . הסערה של המלחמה, הנטישה החפוזה של הבית, המחשבות על החטופות והחטופים במנהרות, על החיילות והחיילים, חוסר האונים , חוסר הוודאות, אלה הפכו את הציור למעיין תפילה לילית שאני מקיימת ביני לביני. זו תקופה בה חומרים מאלחשים מאפשרים לשרוד.

 

הציור מבחינתי הוא היאחזות בממשי, לפעמים יותר ממה שמכנים מציאות. הציורים שלי נוגעים באירועים שהמציאות מייצרת, ברגע שהם נוצרים אין להם מחויבות אליה.

bottom of page