top of page

יומני עורף - לשונות אש | 2023-2024

נולדתי בקיבוץ דפנה, ביתי ממוקם סמוך לגדר המערכת הצפונית ,2  ק"מ מהגבול עם לבנון, ומצפון מזרח הגבול עם סוריה. עם תחילת המלחמה פונינו, מצאתי עצמי במסע בריחה מטלטל. זרקתי בגדים לטרולי קטן ויצאתי אל הלא נודע, מה שהתחיל כפינוי זמני הפך למצב מתמשך ואין מועד שיבה הביתה. המלחמה  הציפה את קודמותיה , אלה שעברתי בילדות אל ההתבגרות ועד היותי אימא לילדים. ככל שזוועות השחיטה בדרום התבררו, הטראומה התעצמה. נעלתי דלתות וסגרתי תריסים בדירה שאליה נמלטנו מהצפון , צללתי לאמבטיה סמיכה ושחורה של פחד כאוטי, טוטאלי, היסטרי. לא יכולתי להמשיך את חיי כאילו כלום לא קרה, מה שהיה חשוב עד אותו יום ניראה חסר טעם. קניתי בלוק נייר קטן, כזה שמאפשר ציור למי שאין לה סטודיו, דיו ומכחולים וציירתי בלילות. הציור שינה משמעות לגבי, הוא הפך מהתבוננות בחיים להתמודדות עם אימת מוות.

"לשונות אש"  הוא פרק המתייחס לביקורים בביתי הצפוני בישוב מפונה נטוש ומופגז, כדי לטפל בבית ובחצר. אלה ציורים העוסקים בתחושת האימה משריפות ענק שהקיפו אותי עקב ארטילריה כבדה , פגזי נ"ט וכטב"מים. האויר נימלא עשן ,השמים נצבעו באפור צהוב וקשה היה לנשום. גדות נחל הדן , שערוציו המקיפים את הקיבוץ וחוצים אותו, נשרפו כליל על בע"ח והצמחייה שבהן. לשונות האש וזרמי הנחל הפכו לבליל חומרי נוזלי ודחוס.

bottom of page