אדום חזה | אוצרות: גליה בר אור | הוצג  בגלרית הקיבוץ 15/2/18 עד 17/3/18

ציורי דיו על נייר בגדלים ; 250/76 150/150, 150/100 , 110/73 , 65/50.

״אדום חזה״ היא סדרת ציורי דיו על נייר המעלה משקעים של עונג ואיום , מוהלת עבר והווה לכדי ישות אחת . מקטעים של זיכרונות ילדות בחברה סוציאליסטית קומוניסטית , שנכתבו כפסקאות יומן , נפגשים עם ציורי דמות דיוקן עצמי עכשווית . לעיתים מקיימת הדמות טקסי הטהרות במי הנחל . קור המים העז , 14 מעלות צלזיוס כל השנה, מקפיא את הדם בעורקים . אלו רגעים של חיות סוחפת המבטלת קיום נפרד של זמנים.
כתמי הפרגים מתסיסים הזיה ושכרון חושים. אדום דהוי ומאובק הוא זיכרון רחוק וארגמן מרוכז הוא הווה מדמם. פרח הפרג מכיל אופיום והוא בעל סגולות מאגיות. האופיום מאפשר שינוי תודעתי אך גם מזמן את השינה הסופית של המוות. זה וגם זה הכרחיים בימים טרופים אלה.
ניצני הפרג הם הבטחה ליופי ומצוירים בהגדלה מאיימת. זר הלקטים נוטף שרף שיבש והגליד. הקיבוץ היה תמיד בית המכיל איום וכמיהה לשלמות בלתי מתפשרת. נוצר היפוך קסמים בין מה שנחשב אופיום להמונים , לבין מה שהפך לכזה בסופו של דבר. כדי לקיים חיים מהודקים של יחד טוטאלי , חייבים לעמעם תחושות . האופיאטים שבהלקט , משתייכים לקבוצת הסמים המדכאים את מערכת העצבים המרכזית. לכן הם משמשים בעיקר לשיכוך כאבים, להרפיית שרירים ולהקהיית חושים.
אדום חזה חורף בעץ הרימון שליד ביתי. שירתו צלולה ונמרצותו משכנעת. הוא מזכיר לי את ילדותי, דגלים אדומים , חריצות ומקהלת הקיבוץ בחגים.
אנו חיים בתקופה בה הקצנת הקפיטליזם מעוררת תנועות נגד, האנרכו-קומוניזם קוראת לאלימות כדי למנוע צבירת רכוש פרטי ומסחר. עבורי זהו זמן טוב להשקיף מהגדה או לצלול מדי פעם לעומק מי הדן הקפואים .