סינים עם ירקות
קישור נוסף בין גוף לאוכל ובין עינוג לייסורים מהווה נקודת מוצא לסדרה הבאה, המצויירת בדיו צבעוני על נייר. בסדרה "יוגה ירקות", נוצר חיבור בין תרגילי יוגה ואסתטיקה יפנית לבין חייהם הסודיים והחושניים של הירקות. בסדרה שתי קבוצות: קבוצת הגברים וקבוצת הנשים. בקבוצה הגברית מופיעים נזירים יוגיסטיים, כשהם מבצעים תרגילי יוגה מורכבים, לצד חציל, בטטה, כרישה ושום. עלעלי השום פורחים בעדינות מסביב ליוגיסט בתנוחת מדיטציה, והבטטה מתארכת לצד גופו הגרום של הנזיר העומד על ראשו. בקבוצה הנשית מענגות עצמן נשים יפניות בעזרת ירקות גינה טריים: פיטם האגס מדגדג פות של אישה צעירה, אשכול ענבים מתחכך באיבר מינה של אחרת וגבעול של שיח עגבניות אדומות צומח היישר לתוך רגליה הפעורות של אישה נוספת... עוד אחת מתרפקת על מלפפון או משתעשעת בבצל המצמיח שורשים דקיקים ומדגדגים. בהשראת הפורנוגרפיה היפנית, הידועה בנועזותה, המציאה רחל 'פורנוגרפית-גינה' משלה, המחברת בין העידון הוירטואוזי של ציור המים היפני לבין גירוי משוחרר ויצירתי. סביב הסצנה האירוטית היא בנתה סביבה מצוירת מרהיבה, בהשראת המסורת היפנית של חדרי שינה ועינוג מקושטים ואינטימיים.
תחת המסווה של טכניקת הרישום המרשימה, הצליחה רחל לייצר אמירה נוספת על התעתוע גוף – עונג – סבל. החציל מתנפח למימדים גופניים, כמו פאלוס ענק וסגול, ואילו הגוף עצמו מחוויר, מידקק ומתעדן עד לסף-היעלמות. פואטיקת השקיפויות, המפארת את המיומנות הטכנית של הציור מוסטת לתוך עיוות פרספקטיבי שבו גבעולי הבצל מקיפים את הדמות כולה, המרקדת ביניהם.
הפרברסיה המעודנת, המיתממת תחת מסווה של ציור עשוי לעילא ולעילא, ממשיכה את אותו קו מאפיין מהסדרות הקודמות. למרות השוני הסגנוני הרב, מקרין הציור של רחל רבינוביץ, בכל מופעיו, נטייה מורבידית ומשיכה אפלה אל הנקבים והמחילות, אל מוקדי העינוג והכאב, המתחלפים אלה באלה.
- טלי תמיר
